דלג על תוכן

חוקר פרטי אמיר אברמסון

משרד חקירות אברמסון – חקירות פרטיות והשגת מודיעין

ארכיון

תגית: משה קצב

מאחר ואני מכיר את הנפשות הפועלות אציין כי גם אם לא הייתי בתמונה הייתי מנחש מי הזמין את החקירה. כי אחד מאלו המכונים חוקר פרטי הוא עברייין ללא רשיון מקצועי.

אבל מה לעשות? התקשורת מחפשת סקופים, פנו אלי עוד מיום ה' מרבית אמצעי התקשורת להתראיין, וסרבתי בתוקף, היות וכל הדווח של הפרשנים מוטה לטובת הסקופ.

המצב הוא כדלקמן: קצב באמצעות משפחתו הענפה הזמינו חקירה על מנת להזים או למוסס עדויות מרכזיות במשפט, למרות שהעניין נמצא בבית משפט העליון, הם שילמו לדעתי כסף רב מאותם מקורות בהם גייסו את הון העתק להגנה יחסי ציבור וחקירות.

כמזמינים הם ישבו עם החוקר בעל רשיון המשרד, ותדרכו אותו, על מנת לכסות על ישבנם הם קיבלו הזמנת חקירה המחוייבת על פי חוק כאשר יש בו נוסח אחיד.

לדעתי אמרו לחוקרים לא מעניין אותנו איך אתה משיג את המידע, אבל נעצום עיניים אם זה יוכל למוטט את טענת המתלוננת. כאשר הם עושים למעשה צעד יאוש. כל בעל רשיון סביר היה מעיף את הפונים לכל הרוחות. גם שבטח הובטח סכום כסף גדול. אולם במקרה הנ"ל שכר בעל המשרד עבריין מוכר, אשר כבר ישב בכלא, אני אישית בטוח כי המשפחה ידעה על כל מהלכי החקירה. וכל נסיונם לרחוץ בנקיון כפיהם הוא כסת"ח.

לענייין עצמו, תחום החקירות בשטח הפלילי מאד בעייתי, מאחר והוא על גבול האפור, מצד אחד המחוקק מעניק לנו רשיון ממשלתי, מצד שני לא מאפשר לנו לעבוד. הקוראים בטח יתפלאו לשמוע כי אותו משרד משפטים האחראי על הפרקליטות, שוכר ומשלם לחוקרים פרטיים במסגרת חקירות של הסנגוריה הציבורית, כאשר אין בעצם הבדל מהותי מפרשת קצב. דהיינו אנו אמורים לספק לסנגוריה מידע אשר יגרום לזיכוי, טיהור, או עסקת טעון של הסנגוריה. זה מתחיל בצילום זירת ארוע, חקירת עדים שלא נחקרו במשטרה, ונגמר במעקבים. לדעתי אלו הפעולות אשר אנשי קצב ביקשו.

ציינתי כי התחום אפור, ואפילו מר הנגבי פרשן ערוץ אחד לא מכיר את החוק. חוק הגנת הפרטיות נותן לחוקר הפרטי הגנות כאשר מדובר בהגנת הפרטיות. אחד ההגנות הוא החובה החוזית והחוקית לבצע חקירה לחשיפת עברה.

לכן גם הפרשה נופחה מעל כל פופורציה, עובדה כי החשודים שוחררו ללא הגבלות, אלא מה במקום שקצב ומרעיו אשר יזמו את החקירה ישבו בכלא, הכי נוח לתפוס את הש.ג. בעל המשרד הפסיד פרנסתו, מאחר ורשיונו לא יחודש, והוא אמור לעמוד בפני ועדת משמעת גם אם לא יועמד לדין, זה לא היה קורה אלמלא התיק הוא כה חם ותקשורתי.

מזכיר לי את פרשת הסוס הטרויאני שאיש מהמזמינים לא הואשם על קשירת קשר לביצוע עברה, ועל קבלת דבר במרמה, וכן חדירה לפרטיות. למה? כי מדובר בבעלי ההון אנשי מפתח בכלכלה הישראלית, מנכל"ים של חברות מזון תקשורת והייטק.

זאת בדיוק הסיבה שרבים מחברי ואני מסרבים להתראיין בתקשורת. כל חשיפה בדרך כל שהיא תגיע בהפוכה כאשר יהיה איזה פרסום שלילי על חוקר פרטי זה או אחר, וכמו שפרפר נמשך לאור כך התקשורת מנסה להתפרנס בפנייה אלינו.

לסיום אני מאד מקווה כי בית המשפט יאמר דברו בהקדם גם לגבי אחריות קצב להזמנת החקירה, גם לגבי העברות שבוצעו לעניות דעתי בעצם הזמנת העבודה וגם עקב מעשיו שאינם מסתיימים שבגינם כל אחד אחר היה כבר בכלא.

הכרונולוגיה חוזרת על עצמה, הכתובת היתה על הקיר אבל לא עשינו דבר. כך היה בענין משה קצב אשר השמועות על סטיותיו היו באוויר זמן רב. עיתונאים ככל הנראה ידעו זאת אבל משיקולים מסחריים בעיקר העלימו עין. כך בדיוק היה גם עם דודו טופז אשר מי שהכיר אותו ידע גם את צדדיו האפלים. ועכשיו פתאום כולם זכרים שמוני פניאן היה בעצם בנק של ספורטאים. כולם מיתממים. לא ידענו, לא חשבנו כי הוא עושה זאת,אם היינו יודעים היינו מונעים זאת.

והפלא ופלא פתאום כל העיתונים מלאים במידע כי המנוח היה בקשיים כספיים עקב הסתבכות של אחד מאנשי העסקים בחו"ל. זאת צביעות לשמה, וסיפורי סבתא של אותם אלו אשר מתחסדים כאילו לא ראו.לא ידעו ,לא שמעו ,לא הריחו .אני סבור אין מצב כזה שבתוך קבוצה קטנה ואקסלוסיבית של אנשים לא ידעו או שמעו  על הבנק של מוני. ואני שואל עצמי כמה ארועים היו יכולים להמנע אלמלא סגירת העיניים האף והאוזניים של עיתונאים וחברים.

לדעתי גם הסבל של הנשים שהתלוננו על קצב, וגם ההפסד שנגרם ללקוחותיו של מוני היה נמנע אם היו חושפים את הדברים בתחילת התהוותם. ולא מטייחים זאת.