אתמול בערב כאשר התפרסמה הידיעה על יריות עם הרוגים בתל אביב חשבתי כי חזרנו לימי הפיגועים של האינתיפאדה, הרגשתי ממש לא השתפרה כאשר שמעתי כי הפיגוע נוצר עקב חוסר סובלנות וסבלנות כלפי הקהילה ההומו לסבית בתל אביב.

במדינת ישראל הרבה אמנים יוצרים פרופסורים וזמרים יצאו מזמן מהארון עברי לידר, גל אוחובסקי, אסי עזר, פרופסור עוזי אבן [רונה קינן, התקבלו בחמימות על ידי החברה אשר הפרידה בין נטיותיהם האישיות לבין כישוריהם וכישרונם.

הצביעות הזועקת לשמים היא שמפלגת ש"ס היתה הראשונה לגנות את הרצח המתועב, חברי כנסת רבים מאותה מפלגה היו אלו ששיסו, הסיתו, התלהמו, והתנצחו עם הקהילה ההומו לסבית. ואני כשוחר דמוקרטיה אשר מאמין בכך שלכל אדם יש זכות מלאה ללא עוררין התחלחלתי מאמירות הסתה אלו.

לכל אדם הזכות לבטא את רצונותיו ותחושותיו בלי צורך לפחד. באיזה שהוא מקום ההסתה נגד החברה הנ"ל חלחלה למישהו עמוק, ובדיוק כמו שארע עם מקרה רצח רבין, אין ספק שלהסתה היה משקל גדול לכך. באיזה שהוא מקום חיות כאן קבוצות פנאטיות אשר עדיין חיים במאה הקודמת עם דעות פרימיטיביות, שאינם מוכנים להודות בכך שהתופעה שהם נלחמים בה אינה פוסחת על המגזר שלהם, ונהפוך הוא עקב מבנה החברה, דיכוי היצר, שמירת הצניעות, והאיסורים החלים עליהם נמצאים ילדי החרדים בהתלבטות לגבי זהותם המינית.

לדעתי זה חמור מאד שבמדינת ישראל ב2009 יש עדיין חברי כנסת אשר נואמים ומסיתים נגד השונה והחריג.  אני מכיר ומוקיר בכל אדם אשר נושא בגאווה את דעותיו, ואינו  מתחבא בארון. הפתגם חיה ותן לחיות לא מתקיים במדינת ישראל . היות ואנשי ציבור וחברי כנסת משתלחים ומאיימים במיוחד חבר כנסת המגדיר את התופעה של הומו או לסבית כבהמות.

אין כל הבדל בין פגוע חבלני לבין פגוע מהסוג שהיה בתל אביב, את שניהם מניעה השנאה לאחר. יש לדעתי להתייחס למפגע בדיוק כמו למפגע על רקע פח"ע.