לא אחת במסגרת עבודתי כחוקר פרטי אני נתקל במצב שבו ילדים כועסים על אביהם עקב פרוק המשפחה , ובעידוד האם הם מנתקים מגע עם האב לא נפגשים עמו, ומסרבים להפגש עמו. בתי משפט כמעט אינם מתערבים בשאלה האם על האב לשלם מזונות לידים המתנכרים לו. ובדרך כלל אינם נוטים לבטל את המזונות עקב הסתכלותם "טובת הילד קודמת לכל"

אבל מקרה הפוך? בו האב תובע את ילדיו לתשלום מזונות עקב מצב כלכלי קשה ? זאת חוצפה לשמה , איפה היה אותו אב כאשר אמם נשאה לבד בתשלומים ? וכאשר היה חייב במזונותיהם הוא לא שילם להם, ולמרות הכל לא נתבע. מה היא הטענה האבסורדית "אני אביהם הביולוגי"  האם היא מזכה אותו לקבל טיפת חסד מילדיו אשר הגדול בן 20 ?

אב הנוטש את ילדיו ומתעלם מהם ואף לא משלם מזונותיהם היה ראוי לטעמי לשבת בכלא, החוצפה לפנייה לבית משפט על מנת לטעון טענה אוילית שמאחר והוא חולה וחסר כל ילדיו חייבים לכלכל אותו, היא הטענה הכי חצופה שנתקלתי בה מאז עסוקי בענף.אותו אב היה צריך להתבע מזמן לתשלום מזונותיהם של ילדיו.

 אכן אין גבול לציניות